את המיזם הראשון שלה הקימה בגיל 9, ומאז נופר עמיקם שוברת שוב ושוב את תקרת הזכוכית בעולם שנחשב לגברי
את הסטארט-אפ הראשון שלה הקימה נופר עמיקם כשהייתה בת תשע בלבד. לא, אין כאן טעות דפוס. במשך שלוש שנים, במהלך חודש שלם בחופש הגדול, עמיקם ועוד חברה בשם דנה (כיום מנהלת השקעות באמריקן אקספרס) אירחו כעשרים ילדים בני שש לקייטנת קיץ בחצר בית הוריה בהרצליה. הורי הילדים היו מרוצים מהמחיר התחרותי ועמיקם וחברתה היו מרוצות מניסיון עסקי ראשון, שהיה יותר מרמז לבאות.
אבל עסקי הקייטנות נקטעו באיבם בשל רילוקיישן של הוריה לבוסטון. מכל החוויות שעברה בשנה וחצי של השהות שם, בחרה עמיקם לספר כיצד כבר בשיעור הראשון, כשהמורה שאל שאלות, היא התעקשה לענות. לא הפריע לה שהיא לא ממש שלטה בשפה.
בתיכון, עמיקם הייתה בתוכנית למחוננים ולמדה כימיה מצד אחד אבל עם טוויסט - פסיכולוגיה, ולאחר שירות ב-8200 היא המשיכה באופן טבעי לעולם הסטארט-אפים והיזמות. היא למדה תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון ועשתה תואר שני במנהל עסקים בתוכנית משותפת של אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת קולומביה.
בהמשך יצאה לדרך עם קבוצת יזמים למיזם חברתי - רשת סיוע לעולים חדשים לעשות את צעדיהם הראשונים באקו-סיסטם הישראלי. מה שכלפי חוץ נחשב אחד היתרונות המובהקים של הסצנה הישראלית, שבה כולם מכירים את כולם, נחווה בידי היהודים הצעירים כרשת צפופה וקשה לחדירה. המיזם, ITC Israel Tech Challenge, נועד לאפשר להם לחדור לרשת הצפופה הזו יותר בקלות.
להילחם על ההשקעות
במהלך השנה שבה ניסה המיזם לגייס כסף, החלה עמיקם לעבוד במקביל בפירמת ראיית החשבון והייעוץ דלויט, בתפקיד חדש לגמרי - ראש תחום פיתוח עסקי ו-Deal Flow לסטארט-אפים. שם היא הכירה לראשונה מקרוב את עולם הסטארט-אפים והיזמות. כש-ITC הצליח לגייס מימון ונכנס למשרדי SOSA שזה עתה נפתחו ברחוב שוקן בתל אביב, חברה אליהם עמיקם בשנית. הפעם היא נדדה בין קמפוסים ושימשה מעין שגרירה של הסצנה הישראלית בניסיון למשוך אליה תושבים חדשים, וסגרה שותפויות עם חברות כמו אינטל ופייפאל.
בתקופה זו, היא מספרת, WeWork נכנסה לארץ וגם SOSA הייתה בחיתולים, ועמיקם פנתה למי שניהלו אז את SOSA - רמי ברכה, ג’וני סאקס וברק פרידור - ושכנעה אותם להעסיק אותה כשאמרה להם שהם "חייבם מישהו שינהל את הפיתוח העסקי מול הסטארט-אפים ואני יכולה לקחת את התפקיד".
עמיקם כבר הייתה בתפקיד כשהגיעה הצעה מקרן JVP. "גם ב-SOSA וגם בדלויט היית נוגע מעט בחברה, יושב איתם לפגישה או שתיים, וזהו", אבל היא רצתה יותר: "ללוות חברות מהשלב של שני יזמים עם רעיון ועד שלוש-ארבע שנים לאחר מכן כשכבר יש להן 50-60 עובדים".
היא קיבלה את ההצעה מהקרן של אראל מרגלית ומהר מאוד התקדמה לבקשתה לטפל בחברות "לייט-סטייג’", של סבב ראשון או יותר. "ישבתי בוועדות השקעות עם 12 גברים סופר-מרשימים ונלחמתי על ההשקעות שלי. ידעתי שכדי להעביר חברה אני מוכרחה להיות סגורה על הקייס שלי ב-100%. שם למדתי לעמוד על שלי. קיבלתי לא מעט עידוד - ישב לידי רפי קסטן שהיה אומר לי: ‘אני רוצה שתסתרי את דבריי’", היא משחזרת. אבל כשנתקלה בתקרת הזכוכית שחצצה בינה לבין שותפות, החליטה לעבור הלאה. "הפירמידה צרה והיה ברור לי ששותפות לא אקבל, ולא רציתי להישאר עוד שנתיים באותו תפקיד. היה חשוב לי לצבור יותר השפעה ולהיות זאת שיכולה לקבל החלטה לגבי השקעה שהיא מבצעת", היא מסבירה את הצעד.
כמי שרצתה לחבר סטארט-אפים לתאגידי הענק, הצעד הנכון בעיניה היה להכיר תאגיד כזה מבפנים, אבל בלי לעזוב כמובן את העבודה עם היזמים, וב-2017 היא החלה לעבוד באקסלרטור המוערך של מיקרוסופט בישראל. עמיקם הייתה הישראלית היחידה בצוות וישבה בתל אביב. "בהתחלה הייתה לי בוסית טורקייה שישבה בלונדון ואחר כך בוס הודי שישב בסיאטל", היא נזכרת בחוויה הגלובלית.
"אם נניח יש סטארט-אפ ישראלי שמנסה למכור לגוף אמריקאי גדול, בנק אוף אמריקה, למשל, אז המשימה היא לשכנע את איש המכירות בתוך מיקרוסופט להציג גם את הסטארט-אפ ללקוח שלו", היא מסבירה את הפיצוח של החברה לחיבור בין הסטארט-אפים הקטנים והחדשניים לתאגידים הענקיים. בנוסחה שהיא מתארת, התאגידים הגדולים משמשים מתווכי חדשנות והמצב הזה, לדבריה, "הוא ווין-ווין לכולם".
לקרב סטארט־אפ לאקזיט
ואז הגיעה ההצעה מגלילות קפיטל פרטנרס, קרן הון סיכון ישראלית שבראשה עומדים אריק קלינשטיין וקובי סמבורסקי ושנחשבת למוערכת. גלילות משקיעה ביזמים בשלבים מוקדמים של המיזם שמפתחים טכנולוגיה בעולמות התוכנה הארגונית, ובהתמחות בסייבר, בינה מלאכותית וביג דאטה.
התפקיד של עמיקם היה להפוך את פונקציית הליווי שקרנות מבטיחות לסטארט-אפים שהן משקיעות בהן "מתהליך אימפולסיבי וספורדי לתהליך מובנה", שיסייע להן לקבל משוב לקוחות מהיר, לסגור לקוחות אנטרפרייז כמה שיותר מהר, לחבר אותם למשקיעים נוספים ובהמשך גם למשקיעים אסטרטגיים - או, בעצם, כל מה שמקרב סטארט-אפ לאקזיט.
"סטארט-אפ שלא הגיע לשלב הזה יכול לשרוף מיליונים סתם, לכן בנינו תהליך שלם סביב הדבר הזה", מספרת עמיקם. "בהתחלה נפגשים לישיבת תחילת עבודה והחברה מציגה לנו דמו של המוצר. הצוות צולל לתוכו וממש לומד את התחום כדי להבין את השוק שלהם ואת התזה שאיתה הם באים לשוק הזה, ואז מנסים להגדיר את הלקוח האידיאלי ובונים מאגר לקוחות שמבחינתנו הם בעלי פוטנציאל להפוך ללקוחות משלמים. בשלב הזה מתחילים לפנות ללקוחות הפוטנציאליים שבמאגר, גם כן בתהליך מובנה. אנחנו עובדים מול מאות ארגונים, ולאורך שנים, ומאחר שאנחנו רק שלוש עובדות, התחלנו לפתח קהילות שיסייעו לנו בשמירת הקשר הזה".
עמיקם הקימה את קהילת Cybersecurity Innovators, המחברת בין חברות סייבר ישראליות וחברות בינלאומיות, שחברים בה כ-50 מנהלי אבטחת מידע. הם פועלים במסגרת קבוצת לינקדאין סגורה. "אחד המשתתפים סיפר לי שהוא מקבל כ-1,000 מיילים בחודש עם הצעות ואין לו שום יכולת להתמודד איתם", מספרת עמיקם. בקהילה הם משתפים את חוות דעתם על סטארט-אפים שהם פגשו.
עמיקם הצטרפה לגלילות במסלול לשותפות, כך שבסופו של דבר היא צפויה לבצע השקעות בקרן ותהיה מעורבת בהחלטות הנהלה של הקרן וגיוס הקרן הבאה. "בשנתיים האחרונות רואים יותר נשים בתפקידים בכירים בקרנות", היא אומרת. את השינוי היא מייחסת "למודעות לנושא, גם בזכות התקשורת שעשתה עבודה טובה. אלמלא לפני חמש-שש שנים, הנשים האחרות בתפקידי associate בקרנות לא היו שועטות קדימה בלי לראות בעיניים, ולא היו מבליטות את קולן ומתעקשות, לא היית רואה שינוי".