חיוב שטחים למטרות שירות היטלי פיתוח הוא סוגיה עקרונית, מקור לחיכוך בלתי נדלה בין רשויות מקומיות לבין יזמים. כידוע, רשויות מקומיות מוסמכות להטיל ולגבות היטלי פיתוח, שנועדו לממן הוצאות בגין תשתיות מוניציפאליות (מים, ביוב, סלילה ותיעול).
רשויות מקומיות רבות אוחזות בתעריפים להיטלי פיתוח בני 20 שנה ויותר. בחלוף השנים, שינו הפרמטרים הכלכליים המרכיבים את נוסחת התעריף את פניהם. מחד, גדלו קיבולות הבנייה פר תא שטח, מה שהוביל לגידול בשטחי הבנייה כשטחים למטרת שירות (מרתפי חניה, מחסנים, מבואות וכד'). מנגד, סטנדרט התשתיות, וכיוצא בזה התשומות הכרוכות בביצוען, השתנה אף הוא.
הקונפליקט: כיצד תחייב רשות מקומית, שתעריפיה הותקנו בשנות ה-80, בהיטלי פיתוח בגין שטחי שירות שנבנו עשור או שניים מאוחר יותר? טענה שגורה בפי היזמים היא שרשות מקומית שלא צפתה את בנייתם של שטחי השירות בעת שהתקינה את תעריפי ההיטלים, אינה מוסמכת להטיל היטלים בגינם, שכן אקט כזה יוצר התעשרות שלא במשפט של הרשות ע"ח יוזם הבנייה. טענה זו עמדה עד כה בפני 3 מבחנים משפטיים:
בשנת 2002 ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בת"א ("הלכת יוזמה", ת.א 1070/96), שקבע: "משבחרה העירייה להמשיך ולהתבסס לצורך חיובי ההיטלים שהשיתה בשנת 1995 על תחשיבים בלתי מעודכנים שנערכו בשנות ה-80, ותחשיבים אלה אינם מביאים בחשבון את שטחי השירות ... לא הייתה רשאית לחייב את שטחי השירות בתעריפים המבוססים על אותם תחשיבים". זו הייתה ההלכה השלטת.
בשנת 2008, הראשונה לקרוא תיגר על ההלכה הייתה השופטת רות רונן בעניין רוני דו (עמ"ן 278/07): "יש להבחין בין שאלת סבירות התחשיב בעת עריכתו, לבין שאלת הגבייה בפועל לאחר שהתחשיב נערך. אם התחשיב סביר ואין להתערב בו, הרי שהעירייה זכאית לגבות היטל מהשטחים שנבנים כדין בלא קשר לשאלה האם שטחים אלה נלקחו בחשבון בעת עריכת התחשיב... יש להבחין בין שיעור ההיטל לבין היקף השטחים המחויבים מכוחו, כאשר ביהמ"ש צריך בנסיבות המתאימות להתערב בשיעור ההיטל".
המסמר האחרון בארונה של הלכת יוזמה נקבע ביום 27/5/09 ע"י ועדת הערר לביוב בבימ"ש השלום בנתניה בע"ר 247/06 מ.ח. ארז בנין ופיתוח בע"מ נ' עיריית ראשל"צ. שם נקבע: "אי הבאת שטחי השירות בחשבון עשויה, אמנם, להיות בעלת השלכה על שיעור תעריף ההיטל, אך השלכה כזאת צריכה להיות אחידה לגבי כל סוגי השטחים ברי החיוב... אם יימצא בבדיקה כזאת, כי הבאתם של שטחי השירות בחשבון הייתה מפחיתה את התעריף, אזי אפשר שיש מקום להתערב בו, בשיעור שיעלה מבדיקה כאמור. הפחתה אפשרית של התעריף, בנסיבות כאלה, צריכה לחול באופן אחיד על כל השטחים ברי החיוב... גם בעניין זה ראוי לנקוט מידתיות. אם ההפרש בתעריף הוא זניח ואינו משמעותי, ספק אם ראוי להתערב בו".
אמנם "רק" בהחלטת ועדת ערר לביוב עסקינן, אך המצוי בהלכותיהן יודע כי לעיתים רחוקות בלבד ישתנו החלטותיהן בבתי המשפט בערעור.
הח"מ ועו"ד יעל אלאלוף ממשרד עו"ד אברהם בר ייצגו את עיריית ראשל"צ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
