טיול מודרך במושבה הטמפלרית שרונה בתל-אביב

ספק אם קארל שטלר, פרדסן בכיר ובעליו של אחד ממשקי החלב הגדולים במושבה הטמפלרית שרונה, שהוקמה ב-1871 על גדתו המערבית של נחל איילון, תיאר לעצמו שבבית היפהפה שבו התגורר עם משפחתו תשכון ביום מן הימים חנות לתכשיטים. כמו כל חברי קהילת "אגודת ההיכל", נוצרים אדוקים מדרום גרמניה שאליהם השתייך, האמין שטלר כי קירוב הגאולה יתרחש רק באמצעות חיים ועבודה יצרנית בארץ הקודש. כמו יתר חבריו, הוא הוגלה עם משפחתו למצרים במהלך מלחמת העולם הראשונה, שב לארץ ב-1921, ידע תחת המנדט הבריטי שנות שפע ושגשוג, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוכרז כמו כל חברי כת הטמפלרים כנתין אויב, וגורש מהארץ.

אחרי מלחמת העולם השנייה מילא שטלר תפקיד מרכזי במשא ומתן למכירת קרקעות שרונה לעיריית תל אביב, ובדצמבר 1947 שוכנו בבית חיילי "משמר העם". בשנת 2005, במסגרת תוכנית יוצאת דופן לשימורם של 36 מבתי המושבה, הועתקו חמישה מהם (בהם גם ביתו של שטלר) ממקומם במבצע הנדסי מורכב, לצורך הרחבת רחוב קפלן. מי שמשוטט בבית, שכתובתו כיום אליעזר קפלן 22, לא יכול שלא להתפעל מציורי הקיר ששוחזרו ביד אמן בידי הרסטורטור שי פרקש, מגרמי המדרגות, מהמעקים ומהמרפסת המפורזלת. זוהי, אם תרצו, הצצה על רגל אחת לתולדותיה של כת הטמפלרים, לתולדותיו רבי התהפוכות של המקום, ובעצם לתולדות היישוב העברי בארץ מסוף המאה ה-19 ואילך.

בביתו של בן משפחה אחר, עמנואל שטלר, שברחוב אברהם אלברט מנדלר 6, שוכנת עכשיו TwentyFourSeven, עוד חנות בגדים ואקססוריז. במרתף יש פאב אירי. "נכדתו של עמנואל, שהגיעה למסע שורשים בישראל, התרגשה כאן מאוד", מספר יוסי גולדברג, מדריך ומורה דרך במרכז להכרת תל אביב, החוקר את תולדות העיר, במסגרת סיור מאורגן שהוא מוביל במקום מטעם המרכז להכרת תל אביב. גולדברג היה מעורב בשימור המתחם ושימש אוצר המשנה של מרכז המבקרים, השוכן באחד מהמבנים ההיסטוריים, ברחוב אלברט מנדלר 14. אם אתם שם, אל תפספסו את תנור הכביסה המשוקם של משפחת קיבלר, שעשוי לבני שמוט, שפורק והועבר לחצר מרכז המבקרים.

"במסגרת תהליכי השיקום והשימור", מספר גולדברג, "יצרנו קשר עם צאצאי הטמפלרים של שרונה, שאבותיהם הוגלו על-ידי האנגלים לגרמניה ולאוסטרליה במלחמת העולם השנייה, ונעזרנו ככל האפשר בחומרים שהם ניאותו להשאיל לנו. אגב, מקור השם שרונה (Sarona) בטעות יסודו. הטמפלרים, שחשבו שהם נמצאים בשרון, חיפשו בתנ"ך בתרגומו לגרמנית, ומצאו Saron.

כך קמה ונוסדה Deutsche Kolonie Sarona. ביוני 1872 נחנך כאן בית הקהילה הישן, ששימש כמקום של טקסים ומפגשים, וגם כבית הספר של ילדי המושבה. בראשו הוצבו שעון ומערכת פעמונים שהופעלה לסימון הפסקת הצהריים. בשנת 2005, בזמן ההכנות להעתקתו, התגלה בעליית הגג המנגנון המקורי והמתוחכם של השעון.

בבית הקהילה החדש, שנבנה בשנת 1911 מצדו השני של הרחוב, פעלה לאחר קום המדינה מסעדה לפקידי הקריה (היה זה דוד בן-גוריון, שבמלחמת העצמאות החליט לשנות את שם המתחם ל"קריה"), שמאוחר יותר הפכה לחדר האוכל של קציני הקריה. בשנת 2005 הוזז גם המבנה הזה כדי לאפשר את הרחבת רחוב קפלן ואת בנייתו של פתח המנהרה התחבורתית שתעבור מתחת למתחם כולו. כיום שוכנת בו חנות אדידס. האם כך חולפת, או אולי מתחילה, תהילת עולם?

מתחם שרונה נועד לשמר את המושבה הטמפלרית המיוחדת הזו, שהפכה בימים שלפני קום המדינה סמל למאבק המזוין נגד השלטון הבריטי, ואת קריית הממשלה הישראלית ששכנה כאן. זהו מעין מוזיאון חוצות אורבני של פניני אדריכלות ופיסות של היסטוריה ועסקים - מבית בד מן המאה ה-19, שהוא שילוב של קפה-מוזיאון-סלון-אוכל ומקום ממכר של שמני זית מתוצרת קיבוץ מגל, עבור בבית הסביבון שבו מבחר של חמסות, פקקים מיוחדים וסביבונים שונים וחמודים, ועד למקדש של מעצב העל טומי הילפיגר, שנפתח לאחרונה בצלצלי תרועה.

לחנות מותגי הנעליים שופרא (היכן ששכן ביתו של כריסטיאן קיבלר) שווה להיכנס כדי להתרשם מהפס הכחול המעטר את הקיר וצויר בתערובת של כחול כביסה וחלב (כאלמנט מדביק), שהרי הטמפלרים הם שהניחו את היסודות למשק החלב הישראלי. בקרוב ייפתח במתחם גם בר בשמים (בלשון פשוטה, חנות בשמים), ובאוקטובר אמור להיפתח, בשטח שמתחת לשלושת מגדלי גינדי הנבנים בשצף-קצף בגבולה המערבי של המושבה, שוק שרונה מרקט, שיציע דוכני אוכל ומזון בעיצוב וברמה שלא הכרנו.

לולא מלחמת צוק איתן בעזה, מתחם שרונה, אחד מהפרויקטים האורבניים היותר שאפתניים שידענו, היה הופך לדבר החם של קיץ 2014, והלוואי שזה עוד יקרה. חברת הניהול, אגב, מקפידה לכנות את שרונה מושבה. התל אביבים, ששונאים "מתחמים", משאירים אותם לתושבי הפריפריה.

כך או כך, כיף לטייל כאן ולספוג סיפורים והיסטוריה בסיורים המוצעים במקום. נחמד גם לשוטט סתם כך, להסניף אוויר טוב, או לבדוק את אחד מבתי האוכל שנפתחו במקום, חלקם אופנתיים מאוד, אחרים עממיים יותר: קלארו של השף רן שמואלי, פיאצה רוסטיקו המשלבת בין טרטוריה איטלקית לפיצרייה, בר היין ז'אז'ו השוכן במרתף יפהפה של אחד משני היקבים של המושבה (במלחמת השחרור שימש המרתף למטוסי האוסטר - פרימוס - של שירות האוויר של ההגנה, שקדם לחיל האוויר הישראלי), המבורגר 110 מרשת אגאדיר, והפיצרייה עגבנייה שבה שכנה הקצבייה של וילהלם גרצינגר, שעל-פי הסיפורים מכר בה גם בשר כשר.

לפי חזון אופטימי, את מרכז האוכל, השופינג והבילויים העדכני והנוצץ הזה, עתידים לפקוד מדי יום כ-25 אלף איש: בשעות הבוקר והצהריים - עובדי המשרדים הסמוכים; אחר הצהריים - משפחות עם ילדים; בלילה - בליינים. שווי המתחם מוערך ב-436 מיליון שקלים, שווי החניון שיוקם מתחתיו 94 מיליון נוספים, ובסך-הכול שווי הפרויקט, כשיושלם ויאוכלס, מוערך בכ-530 מיליון שקלים. דמי השכירות במתחם הם כנראה הגבוהים בעיר, ונעים בין 400 ל-450 שקלים למטר רבוע לחודש. שאלת מיליון הדולר, תרתי משמע, היא כמה מהעסקים יצליחו לשרוד ולשגשג בתנאים האלה.

עיריית תל אביב רואה בשרונה את שער הכניסה הראשי המזרחי לעיר, מקום של תוכן שכולם ירצו להגיע אליו, מתחם בעל חשיבות אורבנית, חוליה מרכזית במרכז עסקים ראשי שבו נחתכות עסקות נדל"ן במאות מיליוני שקלים, ומעין מיני סנטרל פארק, שישתרע על שטח של כארבעים דונמים.

על-פי תוכנית המתאר העירונית, כאשר הצבא יפנה את המתחם שבצדו הצפוני של רחוב קפלן, ציר המסחר עתיד להימתח צפונה עד לבית המשפט ולמוזיאון תל אביב. חלק מהבתים הטמפלריים שעל "הגדה הצפונית" יזכו גם הם לשימור, וייתכן שלנוכח הביקורת על מסחור היתר של הפרויקט עד כה "הגדה הצפונית" תציע אולי תמהיל אחר. כך או כך, בעירייה מקווים שפרויקט שרונה עתיד לשנות באופן דרמטי את הדופק האורבני של העיר.

גופים שונים עורכים סיורים מודרכים בשרונה, ובהם המרכז להכרת תל אביב, טל' 03-5100337, www.telavivcity.com; אבנ"י גזית, טל' 050-7337690, www.avnegazit.co.il; תל אביב שלי (גם סיורים ליליים), טל' 052-7747748, www. mytelaviv.co.il ועוד.