בן עובד על הגרסה הימית של כיפת ברזל וגולדה על מערכות ממוזערות, שניהם מהצעירים המוכשרים של רפאל ושניהם מבטיחים שגם בתעשייה ביטחונית יש חופש יצירתי
שמם המלא ותמונת פניהם הגלויות של בן וד"ר גולדה אסורים לפרסום בשל מעורבותם בפיתוח תוכניות רגישות וסודיות שמובילה רפאל עבור צה"ל ומערכת הביטחון. בפגישה איתם הם מדברים במשורה, תחת השגחה קפדנית של קצין ביטחון מידע.
שניהם גרים באזור הצפון ועובדים במכון לשם של רפאל שליד כרמיאל, מתמרנים בין המשפחות הצעירות שלהם לבין קריירות תובעניות בפיתוח מערכות לחימה ואמצעים שתופסים תפקיד מרכזי בשדה הקרב. גולדה היא דוקטור להנדסת חומרים מהטכניון, בת 33, שעובדת ברפאל כבר 12 שנה. כשהיא מתארת את תפקידה הדמיון ניצת, מוביל היישר אל מחוזות האקשן וסרטי ג'יימס בונד: "אני עוסקת במערכות ממוזערות, מה שאני מפתחת מותקן במגוון רחב של מערכות מתוצרת רפאל, ואני לא יכולה לפרט הרבה מעבר לכך. אני נכנסת לתמונה בשלב שבו רוצים למזער אמצעי, כך שיעבוד רק מתי שהוא צריך - ויעשה את זה באופן בטיחותי".
כמו גולדה, גם בן נחשב לאחד הצעירים המבטיחים של רפאל, חברה שבעשור האחרון נהנית מתהילת עולם בזכות שורה של פיתוחים פורצי דרך, מהמערכות ליירוט רקטות וטילים - כיפת ברזל ושרביט קסמים - ועד למערכת ההגנה האקטיבית על טנקים ומשוריינים - מעיל רוח.
בן עובד ברפאל תשע שנים, וכעת לוקח חלק מרכזי בפיתוח הגרסה הימית של כיפת ברזל, פרויקט שבו הוא משמש כמהנדס.
בדומה לגרסה היבשתית שלה, כיפת ברזל הימית מבטיחה הגנה על ספינות הקרב של צה"ל מפני מגוון רחב של איומים קינטיים. אבל המערכת לא מיועדת רק להן, היא אמורה גם לספק הגנה היקפית לאינטרסים הכלכליים של ישראל בים התיכון - כמו אסדות הגז הטבעי. "הפרויקט הזה הוא דוגמה לפרויקטים הזויים, מאלה שאף אחד לא מאמין שיכולים להנביט משהו", אומר בן. "כשניגשנו לתוכנית הפיתוח הזאת עוד לא היו מערכות כאלה בנמצא וגם לא נתנו להן הרבה סיכוי להיתכנות. כיפת ברזל ימית מבוססת על מערכת שכבר עובדת בהצלחה מספר שנים, אבל מהקרקע, וכאן עמד לפנינו האתגר הגדול - השאלה אם ניתן לשלב אותה במתאר ימי".
אחד המצבים המאתגרים היה בחיבור המערכת למכ"ם שמשמש את ספינת הקרב, וזאת בשונה ממכ"ם ייעודי שיש לגרסה היבשתית של כיפת ברזל. לאחר מכן, צוות הפיתוח נדרש לסוגיית היציבות של המשגר שפרוס על הסיפון, בשל התנודות של האונייה: "קיבלנו את החופש ליצירתיות בנושא הזה ולקחנו את הסיכון", אומר בן.
לקיחת הסיכון הזאת השתלמה לרפאל: באמצע 2016 המערכת כבר עשתה ניסויים מוצלחים ויירטה רקטות מעל סיפונה של ספינת טילים של חיל הים. בסוף השנה שעברה צה"ל הכריז עליה מבצעית. "הניסוי לקראת ההכרזה על מבצעיות המערכת היה רגע השיא בפרויקט הזה", הוא משחזר, "הייתי עם עוד הרבה קצינים בבטן האונייה בלב ים, והרגשתי שאני לא במקום הנכון. אמרתי לבוס שלי שאני חייב לעלות לגשר הפיקוד, שאני חייב לראות את הדברים בעיניים. עמדתי שם כשהטיל שוגר. בזמן שהמיירט עלה למעלה, הלב שלי דפק כאילו אני באמצע ריצת מרתון. הייתי לחוץ, לא ידעתי אם המיירט יפגע או לא. ואז אני שומע ומבין שיש יירוט וזה הצליח. זאת פסגה".
את ספינת הטילים מדגם סער 5 שעגנה אי שם מול חופי ישראל וממנה שוגר הטיל המיירט במסגרת הניסוי, הוא הכיר היטב מתקופת שירותו הצבאי בתפקיד מודיעיני בחיל הים. חלק ניכר מהתפקיד היה כרוך בהפלגות בסטי"לים: "יש כאן סיפוק אדיר, בין השאר זו סגירת מעגל עבורי", הוא אומר.
צה"ל ומערכת הביטחון חיבקו את הפיתוח ואת ההישג. משרד הביטחון כבר פנה למספנות בגרמניה שבהן נבנות ספינות הקרב החדשות שחיל הים יקבל בשנים הקרובות, בבקשה לשנות את המבנה שלהן כך שניתן יהיה להתקין בהן משגרים מובנים של טילי היירוט המשמשים את כיפת ברזל: "הפרויקט הזה היה ממש סטארט-אפ בתוך רפאל ואת התעוזה לגשת אליו שאבנו מרוח החברה, שמעודדת לקיחת סיכונים כאלה", אומר בן. "הרי אם היו אומרים לי ולעמיתיי לצוות הפיתוח שבמקרה שבתוך חצי שנה הפרויקט לא מצליח כולנו מפוטרים, ברור שאף אחד לא היה נוגע בזה. הרוח הגבית שקיבלנו אפשרה לנו להתקדם עם הרעיון ההזוי הזה עד שהפך למוצר אמיתי".
כשבן מרוצה מההתקדמות הדרמטית של רפאל בפיתוח הגרסה הימית של כיפת ברזל, ד"ר גולדה מרוצה משורה של הישגים שהשיגה במהלך השנים האחרונות במסגרת מה שהיא מגדירה "פרויקטים מאוד אסטרטגיים שאף אחד לא עשה בעבר ובלוחות זמנים מאתגרים".
"כל אחד כאן הוא מוקד ידע ואפשר לפחד מזה, אבל אפשר גם לנצל את זה"
לדבריה, "תמיד בהתחלה פרויקט כזאת נראה כבלתי אפשרי, אין אגד נתונים בסיסי שאפשר להתקדם ממנו, כי אף אחד לא עשה את הדברים האלה לפני. זה מאוד מספק לעשות משהו שנתפס בהתחלה כבלתי אפשרי ושאתה מודע לחשיבות הגדולה שלו".
מתגמל יותר מכסף
גולדה ובן התחילו את דרכם ברפאל בעקבות לימודיהם בטכניון בחיפה. היא הייתה סטודנטית מצטיינת להנדסת חומרים וכימיה במסגרת העתודה הצבאית, הוא היה סטודנט מצטיין לאווירונאוטיקה וחלל.
גולדה מספרת כי הגיעה לרפאל בעקבות מרצה שלה, "שניגשה אליי וסיפרה לי שהמחלקה למערכות זעירות ברפאל מחפשת סטודנטים מצטיינים ולדעתה אני מתאימה. בהתחלה לא ידעתי על פעילויות בתחומים כאלה שנעשות ברפאל, וכשבאתי לכאן נחשף לפניי עולם מרתק מסביב לנושא הזה, עם המון דיסציפלינות, עיסוק עמוק ומאתגר ברכיבים וחיישנים זעירים ועבודה בחדרים נקיים עם ציוד מתקדם".
בתפקיד שבו היא שובצה, מהנדסת תהליך, היא התאהבה מהרגע הראשון. בהמשך התקדמה ברפאל וגם המשיכה בלימודים במסלול ישיר לדוקטורט. כיום היא מובילה את תהליכי הפיתוח של אמצעים מיקרו נפיצים. "מדובר ברכיבים זעירים שפולטים אנרגיה ומגנים על ראשי קרב שמותקנים בטילים, באופן שמבטיח שהם יפעלו רק מתי שהם צריכים לפעול", היא מסבירה, מרגישה שהיא ממילא כבר מגרדת את שכבת המעטפת שקבעו לה קציני הביטחון של החברה.
את מילותיה היא בוררת בקפדנות. היא לא מנוסה בקשר עם עיתונאים, חוששת ממעידות. במעבדות ובחדרים הנקיים היא מרגישה הרבה יותר נוח. "לפעמים יש גם לחץ בעבודה, אתגרים גדולים וחשובים וקוצר זמן, אבל במצבים כאלה אני יודעת לתעל את הלחץ למקום טוב, כזה שממנו עושים, משפרים וצומחים", היא אומרת.
בן אותר באחד מימי הגיוס של רפאל בטכניון. נציגי החברה כבר שמעו עליו, מצאו אותו והציעו לו לבוא לפגישה, לשמוע הצעה מעניינת על שיבוץ אפשרי בחברה באחת ממשרות הסטודנט. "שאלו אותי שאלות תיאורטיות על פתרון בעיות", אומר בן, "לא אמרו לי מה בדיוק מייעדים לי. הבטיחו לי מסלול מאתגר, חשיפה למקורות ידע, מומחים מובילים בתחומם - ובאתי".
כשסיים את לימודיו, השתלבותו ברפאל הייתה אך טבעית. תפקידו הראשון היה אלגוריתמיקאי: "הייתי תלמיד מצטיין וגם בצבא הייתי מצטיין, אבל ברפאל אתה כבר לא מצטיין, כי כאן כולם מצטיינים. אז זה קשה, אבל מצד שני, זאת לא חוכמה להיות הכי טוב בסביבה פחות טובה. למרות כל זה, במשך כל שנותיי כאן לא חוויתי תחרות מלוכלכת בין אנשים, נהפוך הוא, כל אחד כאן יודע שכשהוא תקוע במחלקה שלו עם משהו לא פתיר, הוא תמיד יוכל לגשת למחלקה הסמוכה, לבקש עצה ולקבל את כל העזרה".
לסביבת העבודה שלו הוא התחבר מהר מאוד. לדבריו, "כל אחד כאן הוא מוקד ידע ואפשר לפחד מזה, אבל אפשר גם לנצל את זה. הבנתי את ההזדמנות שיש לי כאן לשפר ולהשתפר בזכות הגישה לידע הטוב ביותר כל הזמן. ובאופי שלי אני חצוף, אין לי בעיה להיכנס ככה פתאום למשרד של איזה דוקטור שעובד פה כבר 50 שנה ולשאול שאלה. 90% מהם מזמינים אותי להיכנס. 10% שאמרו לי לא, קראו לי אחרי חודש.
"יש כאן תחושת שייכות, חופש יצירתי והרבה ורסטיליות ואני מאוד מתחבר לגישה הזאת", הוא אומר, "הידיעה שאתה מתעסק במשהו ענק, בליבה של ביטחון המדינה, מתגמלת הרבה יותר מכסף. לא מזמן ביליתי בבית קפה במתחם שרונה בתל אביב, ומשולחן סמוך שמעתי קבוצה של מבלים שמדברים על מערכות של רפאל ומביעים התלהבות מהביצועים שלהן. התפוצצתי מגאווה ולא יכולתי להישאר אדיש. ניגשתי אליהם, אמרתי שנחשפתי לחלק מהשיחה ושאני גאה להיות בורג קטן בכל המערכת הזאת. היה חשוב לי להגיד להם שהם חיממו לי את הלב ועשו לי הרגשה טובה מכך שיש הערכה למה שהמון אנשים עושים כאן".
כתב: יובל אזולאי / צילום: דוברות רפא"ל