ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
לאחר שהגיע כמדומה למבוי סתום בניסיונותיו להקים ממשלה החל בנימין נתניהו לקדם בימים האחרונים פתרון חדש לפלונטר הפוליטי שאליו נקלעה ישראל. "ניתן לציבור להחליט מי ירכיב את הממשלה, והוא ירכיב אותה", הוא קרא במסיבת עיתונאים שכינס ביום ג' כדי לקדם את הרעיון. אחרי שאותה ממשלה תורכב, הוא הרגיע, "אפשר יהיה להפיל אותה באי-אמון קונסטרוקטיבי. אגב, עושים את זה בהרבה מדינות, כולל אירופה. בדיוק את הפתרון הזה".
נתניהו אומר כביכול: מה שנדמה לכם אולי כשעטנז מוזר, פטנט שנשלף כדי לפתור משבר חולף, הוא בעצם הסדר נפוץ ומקובל. הציבור בוחר מנהיג, המנהיג מגבש קואליציה ומקים ממשלה, ואת הממשלה אפשר להפיל ב"אי-אמון קונסטרוקטיבי" - כלומר בכך ש-61 חברי הכנסת מתאחדים סביב מועמד אחר. האם השילוב הזה באמת קיים בעולם?
נתחיל בכך שההסדר הזה אפילו לא קיים בטיוטה היחידה שהתפרסמה עד כה, הצעה של שני ח"כים מש"ס שיוחסה בעקיפין לליכוד. בהצעה ההיא נכתב במפורש שאם הכנסת לא תביע אמון בממשלתו של המנצח בבחירות, היא תתפזר.
ומה לגבי מדינות אחרות? נסתכל בשלושת המנגנונים הפוליטיים שנתניהו מנה: בחירה ישירה; הקמת ממשלה בלי קבלת אמון הפרלמנט; והחלפת ממשלה באמצעות אי אמון קונסטרוקטיבי.
כל אחד מאלה קיים במדינות מסוימות. בחירה ישירה של ראש המדינה קיימת במשטרים נשיאותיים כגון ארה"ב וצרפת. אבל בשיטה כזו הפרלמנט ממילא לא אמור להביע אמון בממשלה, ולפעמים הוא אפילו לעומתי למנהיג הנבחר. הוא לא יכול להדיח אותו, לא באי-אמון קונסטרוקטיבי ולא בדרך אחרת.
הקמת ממשלה בלי קבלת אמון הפרלמנט גם היא נהוגה בכמה מדינות, וחלקן אפילו לא מדינות נשיאותיות. בנורבגיה ובאיסלנד, הפוליטיקאי שקיבל את המנדט להרכיב את הקואליציה לא צריך להשיג רוב בהצבעה כדי שממשלתו תתחיל לפעול. מצד שני, בניגוד לשילוב שנתניהו מציע, בעל המנדט לא נבחר ישירות בידי הציבור: הנשיא או המלך הם שמטילים את המשימה על אחד מראשי המפלגות לפי שיקול דעתם.
מה עם אי-אמון קונסטרוקטיבי? המנגנון הזה, שכבר קיים בחוק הישראלי ואף הוקשח ב-2014, גם הוא לא ייחודי לנו. כפי שכתבנו בעבר במדור הזה, כשבע מדינות דמוקרטיות אחרות אימצו אותו. מצד שני, במדינות האלה לא קיימת במקביל בחירה ישירה.
באופן כללי, הצבעות אי אמון של הפרלמנט בממשלה הן נחלתן הבלעדית של דמוקרטיות פרלמנטריות, שבהן ראש הממשלה נבחר בדרך כלל בעקיפין בידי נבחרי העם. "הרעיון של בחירה ישירה בדמוקרטיה פרלמנטרית מנוגד לעיקרון שהממשלה נובעת מהפרלמנט", מסביר ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה.
ישראל נחשבה לפני כשני עשורים לשדה ניסויים יחיד במינו לשילוב בין שתי השיטות. הבחירות ב-1996 וב-1999 נערכו בשני פתקים, ובסיומן ראש הממשלה הנבחר לא היה זקוק למנדט מן הנשיא, אך כן נדרש להקים קואליציה עם הכנסת שנבחרה באמצעות הפתק השני. הניסיון הזה הוכרז מהר מאוד ככישלון, והחל מבחירות 2003 חזרנו לשיטה הישנה.
בשורה התחתונה: דברי נתניהו לא נכונים. יש מדינות עם בחירות ישירות לראש המדינה, יש מדינות שבהן ראש הממשלה מרכיב קואליציה, ויש מדינות עם אי-אמון קונסטרוקטיבי - אבל השילוב לא קיים בשום מקום.
תחקיר: ארן רונדל