גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

תחבורה ציבורית / צילום: איל יצהר, גלובס

מגפת הקורונה והפסקת החיים כפי שהורגלנו אליהם הפסיקה גם באיבחת סכין את השיח הציבורי על העומסים במערכת התחבורה בישראל והצעדים המתבקשים כדי להפחיתם. כעת, עם החזרה לשיגרה, לא רק שהגודש לא הלך לשום מקום, הגודש החריף, וכך השפעתו על אורח החיים שלנו. הגיע הזמן לחזור ולדבר עליהם.

לכאורה, הפתרונות המגוונים להתמודדות עם הגודש בדרכים לא השתנו. אבל בכל זאת, המגפה העולמית לימדה אותנו לא מעט דברים. היא הדגימה כי גודש הוא תוצר טבעי של פעילות אנושית. כשאין פעילות, גם אין גודש, אבל זה בוודאי אינו מצב רצוי. לכן גודש, ברמה מסוימת, מצביע על פעילות ועל אטרקטיביות של מקום והוא אינהרנטי לסביבה מטרופולינית פעילה. אך מעבר לרמת גודש מסוימת, כאשר התנועה בלתי נסבלת, הפעילות נפגעת וכך גם אטרקטיביות המקום יורדת. כיצד ניתן לאפשר פעילות וגם למתן את הגודש?

חמישים השנים האחרונות לימדו אותנו כי תוספת של כבישים אינה מפחיתה את הגודש. לצד פגיעה בשטחים פתוחים ובמרקם העירוני, תוספת כבישים רק מזמינה עוד ועוד כלי רכב ומדירה תנועה אחרת. למדנו גם כי להפחתה או תוספת של שיעור קטן יחסית מכלי הרכב הנוסעים בדרכים הגדושות יש השפעה דרמטית על מידת הגודש. לפיכך מדיניות התחבורה צריכה לעודד משתמשים ומשתמשות לוותר על הנסיעה ברכב הפרטי בשעות השיא.

חשוב להדגיש, הרכב הפרטי אינו אויב. עם זאת, בעלי רכב פרטי נוטים לעשות בו שימוש כברירת מחדל, גם כאשר אפשרויות אחרות זמינות ומתאימות להם יותר. לכן כדאי להפעיל שלל אמצעי מדיניות אשר יעודדו את משתמשי הרכב הפרטי לבחור גם באמצעים אחרים. הפחתה של מספר נסיעות אישיות עשויה להצטבר לאפקט משמעותי בכבישים. לשם כך נדרש שימוש במגוון כלים, הן כאלו המרסנים את השימוש ברכב הפרטי, והן כאילו המשפרים את רמת השירות של אמצעי נסיעה חלופיים.

כך, מיזם דרך ערך, בו משתמשי רכב פרטי מתוגמלים על הפחתת הנסיעות בגודש, מכוון בדיוק למטרה זו. נהגים מקבלים הקצאת תקציב לביצוע נסיעות, וממנו משלמים על כל נסיעה שהם מבצעים. כיוון שנסיעות במקומות ובזמנים גדושים יקרה משמעותית, משתמשים שיחליטו לא ליסוע בשעות אלו ברכב הפרטי יוכלו לחסוך את תקציב הנסיעה לרווחתם. מיזם זה מעודד את המשתמשים לחפש דרכי נסיעה אחרות, כאלו שבתנאים רגילים אינם במודעות, ולהילחם בהחלטות האוטומטיות.

אמצעי מדיניות נוסף הוא כופר החנייה במקומות העבודה. חניה חינם במקום העבודה היא הטבה משמעותית, בעיקר במקומות בהם יש מחסור בחניה. אולם הטבה זו מעודדת את העובדים להגיע ברכב הפרטי למקום העבודה. ניתן לתמחר את מקום החניה ולהציע לעובדים לוותר על מקום החניה בתמורה לתשלום חודשי הנגזר מערך החניה ובכך לגרום לחלק מהעובדים לוותר על הנסיעה ברכב, ההתנהגות האוטומטית שלהם.

לצד צעדים אלו, להם השפעה על התנהגות משתמשי הרכב, יש להציע תחבורה ציבורית אטרקטיבית, שתהווה אופציה ממשית לשימוש ברכב הפרטי. לשם כך אין מנוס מלתת עדיפות ברורה לתחבורה הציבורית. דרך אחת למתן עדיפות זו היא באמצעות מסילות, אך בנייתן של אלו אורכת זמן ודורשת משאבים רבים. לעומתן, נתיבים יעודיים ועדיפות ברמזורים משפרים באופן משמעותי ומיידי את רמת השירות של אוטובוסים כך שיסעו במהירות ללא תלות בעומס. יש מספיק נתיבים קיימים, לא צריך לסלול חדשים: על נתיבים רגילים וחניית רחוב להפוך לנתיבים יעודיים לרכבים רבי קיבולת. לא רק מהירות הנסיעה חשובה למשתמשים. גם תחנות המגנות מפגעי מזג האוויר, נגישות טובה לתחנות, מידע אמין, כלי רכב נקיים ומאווררים, לכל היבטים אלו חשיבות אם מבקשים להוציא אנשים מהרכב הפרטי.

כאשר רמת השירות של התחבורה הציבורית תעלה, אולי גם יעזו נבחרי הציבור שלנו ליישם אגרות גודש, המכוונות גם הן להפחית את השימוש ברכב הפרטי בשעות העומס. אגרות אלו לא נועדו להטיל מיסים נוספים על ציבור הנהגים, אלא להשפיע על הבחירות שלהם, ולתמחר באופן אמיתי יותר את העלות האמיתית של נסיעה בשעות העומס והנזק שזו גורמת.

הכותבת היא חברת סגל במחלקה לגאוגרפיה ובבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית