מה אפשר לעשות כדי לחזק את טרנד הגיוס מהפריפריה / צילום: Shutterstock
תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בשוק העבודה. מנהלים ועובדים כאחד נאלצים לעכל שינויים מהירים ולהסתגל אליהם תוך כדי תנועה. איך מנהלים ומתנהלים בעולם כזה? במדור החדש "ניהול וקריירה" נציג בפניכם את מיטב המומחים שיציעו דרכים להתמודד עם עולם העבודה המשתנה, או לכל הפחות ייתנו לנו כמה נקודות למחשבה
הילה לוי, 34, מהנדסת תוכנה מבאר שבע, החליטה דווקא עכשיו, אחרי שסיימה חופשת לידה, לעשות קפיצת מדרגה מבחינתה בקריירה ולהתחיל לעבוד בתחום הסייבר, בחברת הסטארט-אפ Safebreach בתל אביב.
"מאוד רציתי לעבוד בתחום הזה, ובחברת סטארט-אפ, ובבאר שבע אין משרות כאלה", היא אומרת. "ראיתי שכולם עובדים מהבית, אז אמרתי למה לא לנסות. בתהליך הגיוס הבנתי שהעבודה תהיה היברידית והיא תישאר כך גם אחרי הקורונה. זה ממש קסם לי. אני אוהבת גם לנסוע למשרד, אז אני נוסעת פעמיים או שלוש בשבוע ולפעמים בכלל לא נוסעת. אם הייתי צריכה לנסוע בכל יום, לא הייתי עושה את השינוי. גם בנסיעות ברכבת אני מתחברת ועובדת. הקורונה נתנה לי עוד כיוון ודרך לקדם את עצמי ולמקסם את היכולות שלי".
הסיפור של לוי לא שכיח, אבל הוא אינו היחיד והוא גם אינו סיפור של טאלנטים בלבד. רק לאחרונה גויסה רוני טבול, תושבת אילת ובוגרת בוטקאמפ של עמותת תפוח, למשרת פולסטאק בבית התוכנה Sergata בגבעת שמואל. היא עברה את הראיונות מרחוק, הגיעה להיכרות ולכמה ימי אוריינטציה במשרד, אבל את העבודה היא מבצעת מהבית. לא מדובר בטאלנטית טיפוסית, אלא במועמדת חסרת ניסיון.
המרחק ממקום העבודה היה לאורך שנים אחד החסמים המרכזיים בגיוס עובדים, גם מבחינת העובדים שחיפשו מקום עבודה קרוב לבית, וודאי מצד החברות, שחלקן פסלו על הסף עובדים שמתגוררים בפריפריה. כעת ניתן לראות ניצנים של שינוי בקונספציה הזאת. אם אפשר לעבוד מהבית ולהיות פרודוקטיבים, מדוע לא להרחיב את המנעד הגיאוגרפי ואת פוטנציאל העובדים המתאימים?
"לפני הקורונה, מקום מגורים היה בחלק העליון של הקריטריונים לגיוס עובדים", אומרת מיכל אדם, סמנכ״לית משאבי אנוש בכירה של חברת פיוניר, שיושבת בפתח תקוה. "היום אם יש לך טאלנט שגר בדרום או בצפון ומתאים לערכי החברה ולתפקיד, ויכול לבוא פעם-פעמיים בשבוע למשרד - נגייס אותו. זה פחות מתאים למוקדי שירות טלפוני, אבל זה מתאים בשיווק, מכירות, פיתוח ואופרציה. אני מעריכה שגייסנו כ-20 מועמדים כאלה בשנה האחרונה. יש לנו מישהו ממצפה רמון, מישהו מקיבוץ בצפון וכמה מחיפה והסביבה. קודם זו לא הייתה אופציה.
"פיוניר קיבלה החלטה שלא חוזרים לחמישה ימי עבודה בשבוע. ההחלטה לא גורפת, כל מנהל מחלקה מקבל את ההחלטה לעצמו לפי הצורך ואופי התפקיד. אז אם יש לי איש מרקטינג שבא פעם-פעמיים בשבוע, אקח אותו בשמחה. אותי חינכו שצריך להגיע כל יום למשרד. שיניתי לגמרי את התפיסה שלי, שהייתה מאוד מקובעת".
"זה לא היה קורה אלמלא הקורונה"
"מבחינתנו זה חלום", אומרת מנכ"לית עמותת תפוח, דפנה גבר ליפשיץ. "היום רואים מישהו שהוא מאילת, לא אומרים לנו זה לא בא בחשבון כי הוא גר באילת. פעם היו רואים את זה בקורות חיים ואומרים 'אתם חיים בסרט'. עד עכשיו, גם בוגרים של תנועת הנוער הטכנולוגית שלנו, שהצליחו להגיע ליחידות טכנולוגיות בצבא, היו חוזרים הביתה, נניח לקרית שמונה, ונאלצים לעבוד בשכר מינימום בקניון, בעוד שאנשים מהמרכז יכלו להתחיל לעבוד במרכז בשכר של 18 אלף שקל ברוטו".
אלה לא מקרים ספורים בלבד?
"בחברות הייטק זה לגמרי עובד. הם רוצים כישרון, עובדים שיודעים לתכנת, יודעים אנגלית ויודעים לעבוד בצוות. יש מחסור של 18 אלף מתכנתים, והחברות הגדולות, גם אמזון, גם פייסבוק וגם סיסקו עובדים מרחוק. חברות רבות מאפשרות עבודה של יומיים מהמשרד ושלושה מהבית".
איריס בר חווה, VP people באקספלוריום, שגייסה במהלך התקופה עובד מקרית טבעון, אומרת שהחברה פונה באופן אקטיבי לגיוס עובדים בפריפריה בזכות המודל ההיברידי. "זה win win לכולם. לנו זה מאפשר לדאוג לגיוון בחברה, ולהם זה מאפשר לעבוד. התחלנו שיתוף פעולה עם עמותת תפוח, ואנחנו בוחנים איך זה יקרה".
רחלי ברוך חייק, סמנכ"לית משאבי אנוש של SafeBreach, החברה שגייסה את לוי, אומרת שהשיבוש הענק שגרמה הקורונה הצעיד את עולם התעסוקה קדימה. "לא בטוח שזה היה מתפתח ברמה טבעית בחמש השנים הקרובות", היא אומרת. "המון נפגעו, אבל בתעשייה שלנו, זה פתח אותנו להיות גמישים ואג'ילים. זה הופך אותנו לחסינים יותר".
התפקיד של הרשויות המקומיות
השאלה הגדולה כעת היא איך להפוך את הטפטוף לזרם חזק יותר של גיוסים מהפריפריה. גבר ליפשיץ אומרת שכדי שזה יקרה, יש צורך ליצור תמריצים ממשלתיים להעסקה מרחוק לחברות: השתתפות בשכר לתקופה של 24 חודש או השתתפות בעלות ההכשרה כשיש התחייבות להעסקה.
כמו כן, ליפשיץ ממליצה ליצור חיבור בין ראשי ערים לתעשייה, להקים מיזמים שממפים צורך של התעשייה והכשרה ייעודית עבור החברות מראש. "יש לנו בעיה בשיתוף הפעולה של ראשי ערים ומועצות בפריפריה עם תוכניות ההכשרה שלנו. הם אומרים, 'אנחנו נותנים לכם להגיע לבתי ספר ולתיכונים, אבל הבוגרים לא רוצים לחזור לעיר'. קשה להתווכח עם זה. כשבוגרים שלנו מאילת ומבאר שבע עובדים באזור המרכז, אבל בוחרים לגור עם המשפחה והחברים בערי המוצא שלהם, זה החלום. צעיר מהפריפריה שמביא 18 אלף ברוטו בחודש - זה לא מספרים שמכירים שם. המומנטום הזה חשוב, צריך לתת לזה נראות. זה טרנד שחשוב להמשיך אותו".
רשימת המתנה לחללי עבודה
צעד נוסף שעשוי לסייע בכך הוא הקמת מרחבי עבודה שבהם חברות יוכלו לשכור עמדות עבודה או חדרים לעובדים מרחוק. חברת לייבפרסון, שסגרה את משרדיה, מחזיקה ארבעה מתחמים כאלה ברחבי הארץ, אבל לא באזורים מרוחקים ממש.
עמותת תפוח עצמה מקימה כעת בשיתוף הרשות המקומית וקק"ל ארה"ב שני מבנים במצפה רמון, אחד מהם על המצוק והשני בסניף הקואופ לשעבר, שיהפכו לחללי עבודה שיתופיים שיאפשרו עבודה מרחוק. המטרה היא לתת פתרון גם לפרילנסרים המתגוררים בפריפריה.
"יש הרבה פרילאנסרים ויזמים שמחפשים קהילה", אומרת גבר ליפשיץ. "הרוב יזמיות שבני הזוג שלהם משרתים בבסיסים באזור. המקום אמור לאפשר לחברות לעשות ריטריטים, ועידות מהסוג החדש בסגנון אג'ילי. למבנה הקואופ, שנמצא בתוך שכונת מגורים, יש רשימת המתנה של יזמים שרוצים לשכור שם משרדים. אפשר לבנות מודל של אנשים שהם פרילאנסרים שמוכרים את השירותים שלהם ברשת. אני מקווה שהפריפריה תהפוך להיות חזית טכנולוגית".