אישה יהודייה ניהלה אורח חיים מוסלמי. היכן היא תיקבר?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

לכל אדם יש זכות להיקבר בכבוד, אולם מהותו של הכבוד נתונה להשקפה אישית. מקום ואופן קבורתו של אדם קשורים בקשר הדוק לדת, לאמונה ולערכים, ולכן מעוררים לא פעם מחלוקות אמוציונליות בין קרובי המשפחה, עד למצב שבו המדינה נאלצת להתערב ולהכריע, למשל בשאלת זכותו של בן משפחה להורות על שריפת הגופה כדרך קבורה. 

● אדם העניק את דירת מגוריו לבתו כמתנה - מדוע בית המשפט פסל את המהלך?
● בית הדין הרבני מציג: אפשר להתגרש גם ללא עילת גירושים

בחודש שעבר הגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מחלוקת בין בנותיה של מנוחה בדבר שאלת קבורתה בבית קברות יהודי או מוסלמי. ברקע המחלוקת עומד סיפור חיים מעניין ויוצא דופן: המנוחה נולדה כיהודייה, נישאה ליהודי והביאה לעולם שתי בנות. לאחר גירושיה, שתי הבנות נמסרו לאימוץ. המנוחה הקימה לעצמה חיים חדשים עם בן זוג מוסלמי, חיה עמו בסביבה מוסלמית במשך 55 שנה מבלי להינשא, והביאה גם איתו שתי בנות.

בנותיה היהודיות של המנוחה, שגדלו כאמור אצל משפחה מאמצת, איתרו אותה בבגרותן וחידשו עמה את הקשר. הן מנהלות אורח חיים יהודי דתי, ולאחר מותה טענו בפני בית המשפט כי אימן צריכה להיקבר בבית קברות יהודי, מאחר שעל אף חייה המשותפים עם מוסלמי, היא מעולם לא המירה את דתה לאיסלם. הבנות הציגו בפני בית המשפט סרטון של המנוחה חוגגת עמן את חג החנוכה, וכן סרטון שבו היא מביעה את רצונה להיקבר בבית קברות יהודי.

מנגד, בנותיה המוסלמיות של המנוחה, המנהלות אורח חיים מוסלמי דתי, טענו כי המנוחה חיה את מרבית חייה כמוסלמית, הייתה קרובה לבנותיה המוסלמיות, שדאגו לה וסעדו אותה בזקנתה ובחוליה, ואחת מהן אף מונתה כאפוטרופסית עבורה, ולכן הן משקפות בצורה אמינה יותר את רצונה ואת טובתה של המנוחה בקבורה מוסלמית. בנוסף ציינו הבנות את הרצון המובן לקבור את אימן יחד עם אביהן ובקרבת מקום למגוריהן.

בית המשפט הסכים כי המנוחה ניהלה אורח חיים אמביוולנטי, שבו שמרה על זיקה לשתי הדתות. ביחס לסרטון שבו מביעה המנוחה את רצונה להיקבר כיהודייה, בית המשפט קבע כי אם הסרטון היה הראיה היחידה שהייתה מוצגת בפניו, לא היה בכך די, אולם הוא מצטרף לראיות נוספות בדבר שמירת סממנים של המסורת היהודית וכן לבחירתה של המנוחה לא להינשא ולא להמיר את דתה, למרות קיומו של קשר זוגי ארוך-שנים עם גבר מוסלמי.  

לא די בקיים אורח חיים מסוים כדי להכשיר המרת דת 

נושא המרת הדת באופן פורמלי ורישומי הוא נושא קריטי. במדינת ישראל חל חוק בשם "פקודת העדה הדתית (המרה)", ואדם המשתייך לדת אחת יכול להמיר את דתו לעדה דתית אחרת רק בתנאי שיעמוד בתנאי החוק, לרבות רישום דבר ההמרה ברשומות. לא נטען כי הייתה כל מניעה מצידה של המנוחה לפעול בהתאם לחוק, לו הייתה חפצה להמיר את דתה.

לא ניתן לקבל את טענת הבנות כי די בקיום אורח חיים מוסלמי כדי להכשיר המרת דת של המנוחה, שכן למעשה קבלת עמדה זו תיצור מעין מסלול עוקף להמרת דתה של המנוחה בדיעבד, בניגוד לחוקי המדינה.

התנהגותו של אדם ואורחות חייו לא מעלות או מורידות מבחינה השתייכותו של הדתית, שכן יכול אדם לקיים אורח חיים חרדי, אולם לא ייחשב כיהודי, אם לא נולד לאם יהודייה או התגייר בבית הדין הרבני; ולהפך - יכול אדם לחיות כאפיקורס מוחלט, והדבר לא ישלול את זהותו היהודית.

לאור דברים אלה פסק בית המשפט כי המנוחה תיקבר בבית קברות יהודי בהתאם לרישומה החוקי במשרד הפנים כיהודייה, אולם כדי להתחשב בבנות המוסלמיות, נקבע כי בית העלמין היהודי בו תיקבר המנוחה יהיה הקרוב ביותר למקום מגוריהן.