"רשויות גבו היטלי חיבור מים - בניגוד לחוק"

מדובר בדיון פרוצדורלי של בית המשפט, שלמעשה מחלט פסק דין קודם שניתן בנושא בנובמבר 2001. תחילת הפרשה ב-1993, עם ההחלטה על הקמת העיר מודיעין. הוחלט, כי מחירי הקרקע כוללים את הפיתוח, שבוצע על-ידי משרד הבינוי והשיכון.

החל מ-1995 החלה המועצה המקומית דאז, כיום עיריית מודיעין, לגבות מהקבלנים בעיר אגרות חיבור לתשתיות המים, למרות שעיריית מודיעין לא היתה הגורם המבצע. הקבלנים פנו בשעתו לבית המשפט המחוזי בת"א, והשופטת הילה גרסטל דחתה את עמדתם וקיבלה את עמדת המועצה.

הדיון נסב סביב סעיף 20 לפקודת העיריות, שפורש עלידי בית המשפט בצורה כזו המאפשרת להם לגבות כסף עבור החיבור לתשתיות. התאחדות הקבלנים, יחד עם מספר חברות בנייה, ערערה לבית המשפט העליון באמצעות עוה"ד עדי פוקס ומלכה אנגלסמן.

בנובמבר 2001 קבעו שופטי בית המשפט העליון אליהו מצא, יצחק אנגלרד ואליעזר ריבלין פה אחד, כי סעיף 20 מתיר גביית תשלום רק אם הרשות מבצעת בפועל את העבודה, מצב שלא התקיים במקרה זה.

בין תקופת הערעור והחלטת בית המשפט המחוזי החלו רשויות נוספות לגבות תשלום בגין סעיף זה, למרות שלא היו הגורם שביצע את העבודות.

עיריית מודיעין, שגבתה על פי הערכות כ-30 מיליון שקל מהקבלנים, ביקשה באופן יוצא מן הכלל לקיים דיון נוסף בנושא, ואף ביקשה את התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. במאי 2002 הודיע רובינשטיין, כי אין הוא מצטרף לדיון מאחר שעיריית מודיעין לא היתה הגורם המבצע של העבודות.

במקביל, החליט שופט בית המשפט העליון מישאל חשין לאפשר דיון נוסף. חשין אמר בשעתו, כי הוא מוטרד מהשאלה מה יעלה בגורלה של רשות מקומית שאכן בונה תשתיות מים בתחומה. עיריית מודיעין פנתה שוב בראשית 2003 לרובינשטיין, וזה נאות להצטרף לדיון ואף הגיש את מסקנותיו. (דנ"א 9777/01).