בעירייה הצדק אינו טבעי כל-כך

כך גם בנושאי התכנון והבנייה. המבנה ההיררכי של התוכניות ושל גורמי התכנון נועד להבטיח פיקוח על אופן פעולת ועדות התכנון המקומיות, המושפעות מאינטרסים צרים. באמצעות מנגנון ההתנגדויות, מנסה החוק להבטיח, שבפני הגורם המתכנן יהיה כל המידע הרלוונטי, וששיקולי התכנון יהיו שיקולים מקצועיים, תוך התחשבות בכלל הצרכים.

לעיריית תל-אביב דעה שונה. למרות שתוכנית המתאר החלה על מרבית שטחה של תל-אביב אוסרת בניית מבנים שבהם יותר משש קומות, נמנעת העירייה מהכנת תוכנית חלופית, ובמקום זאת מאשרת בכל פעם תוכניות נקודתיות המאפשרות הקמת מגדלים גבוהים. בדרך זו, במקום לאפשר לכלל תושבי העיר לבחון את התכנון העתידי, להביע את דעתם ולבחור היכן לגור, רק התושבים שבקרבת המגדל המתוכנן יכולים להתנגד, ובגלל מספרם הקטן התנגדותם נדחית בדרך כלל. כדאי לזכור - כמעט כל בנייני המגורים שגובהם עולה על שש קומות הוקמו בדרך זו העוקפת את החוק. כתחליף לתכנית מתאר מסודרת, מגדירה לעצמה העירייה "מדיניות". תכנית מתאר מחייבת תכנון מוקדם וצריכה לעבור שלב התנגדויות של הציבור, ואילו ה"מדיניות" אינה מחייבת בקורת חיצונית. יתרה מכך - בהעדר מדיניות ובהעדר תוכנית, נאלצה העירייה להסביר בכל פעם את שיקוליה לאישור תוכנית נקודתית, ואילו השימוש ב"מדיניות" יוצר מראית עין של שיקול דעת ומכובדות למהלכים שאינם אלא מחטף.

תוצאות דרך מעוותת זו של קבלת החלטות נראות היטב בעיר - מגדלים מוקמים בלב שכונות קיימות, ללא בחינה של ההשלכות שאינן בקרבה המיידית, וכתוצאה מכך אין כל התאמה בין היקפי הבנייה ובין התשתיות העירוניות. חוסר התאמה זה מתבטא ברחובות הפקוקים, בהעדר פתרונות חניה ובאישור הקמת בנייני מגורים באזורים מזוהמים הפוגעים בבריאות התושבים.

עכשיו מנסה העירייה לפגוע עוד ביכולתם של תושבי העיר לממש את זכותם ולהתנגד לתוכניות. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב ומהנדס העיר, פנו לוועדה המחוזית בבקשה שלא תאפשר לתושבים להשמיע את התנגדויותיהם בפניה, אלא תסתפק בחוות דעת הוועדה המקומית לגבי התנגדויות אלו. כך תוכל העירייה להגביר את דורסנותה ותחליש את יכולתם של התושבים להשפיע על המתרחש בעיר.

הזכות של מי שמושפע מהחלטה להופיע בפני הגורם המחליט ולהביע את עמדתו, מוכרת בעולם המשפט כאחד מכללי הצדק הטבעי. כנראה שעבור גורמים מסוימים בעירייה הצדק אינו טבעי כל כך.