הדמות: יואב בן-דב (6 במרץ 1957 - 7 בדצמבר 2016 )
תפקיד: פילוסוף של המדע וקורא בקלפי טארוט
הניצוץ: האומץ של יואב להבין לעומק את הפיזיקה הקוואנטית ולא לעצור היכן שרבים מהמדענים עצרו - אלא להמשיך להיפתח לאופני התבוננות על החיים, מבלי לשפוט או לפחד לאבד שליטה, אלא מתוך סקרנות וחדוות החיים.
ציטוט של הדמות:
"The way I look at reality (particle or wave) defines reality and impacts it! Does it mean I look at my life in a certain way and the reality "answers" me according to that? ...Meaning, I can change the external reality by changing my internal reality. That brings back the consciousness to the game".
מה למדתי מהדמות: פריצות הדרך הגדולות בעולמנו נעשו בדיוק מהמקום הזה, הלא מוגבל מחשבתית, המבין שלתודעה שלנו יש השפעה מכרעת על התפיסה ועל המציאות; שכולנו מחוברים באופן שאיננו תופסים ושישנה אפשרות לבו זמניות מרגשת. הפיזיקה הקוואנטית היא פיזיקה של אפשרויות. כשהתודעה שלנו מתמקדת באחת האפשרויות, היא למעשה זו שקיימת בעבורנו. למדתי שאת עקרונות הפיזיקה הקוואנטית ניתן ליישם בחיים האישיים וכמובן בעולם הארגונים והמנהיגות. זאת כאשר סביבת העבודה מאפשרת התנהלות חדשנית, שאינה מעוגנת בתהליכים לינאריים, היררכיים מוגדרים; אלא נשענת על עקרונות הפיזיקה הקוואנטית ומייצרת חדוות עשייה ויצירה ברמות שרובנו לא מכירים. האם יש בכך סכנה לכאוס? להפך. זה מאפשר זרימה, חיבור ויצירה. מהם המרכיבים הנדרשים? כבסיס - אומץ לב נטול אגו והרבה אהבה.
המעבר לעבודה מהבית - מתוך הקניית אי של ביטחון בזמן של אי-ביטחון נולד משהו חדש
עקרונות הפיזיקה הקוונטית מלווים אותי בכל פרויקט או כל ארוע מעצם ההבנה שהאפשרויות הקיימות בפני הן רבות מכפי שהן נראות במציאות. החיבור בין המדע לרוחניות מאפשר לנו להגיע הרבה יותר מהר לתוצאות רצויות ובעיקר כאלו שמדוייקות לנו ולעסק.
התפשטות נגיף הקורונה נתנה לנו להבין כי וודאות או תכנון לינארי אינם רלוונטיים ואנחנו נאלצים או מתבקשים להשתמש בטכניקות אחרות לחלוטין לקבלת החלטות. הטכניקה הנדרשת היא חידוד כל החושים כל הזמן, בניית תוכניות רלוונטיות ושינוי שלהן (או השתנות המציאות שלנו), לא אחת לשנה אלא אחת ליממה.
וכך, עם הגעת משבר הקורונה, החלטנו בלייבפרסון ישראל להעביר מיד את העובדים שלנו לעבודה מן הבית, להתאים להם סביבת עבודה אפקטיבית ונעימה לטווח ארוך. זאת מתוך הבנה שתפיסת ה"עוד מעט נחזור לשגרה" אינה משהו שאנושות עושה - אנושות לא חוזרת אחורה, אלא הולכת קדימה.
הבנתי שהתפישה שלנו את המציאות - היא זו שתשפיע על המציאות. אם נפעל מתוך חיבור וביטחון, נייצר לעובדים שלנו ודאות ושקט, תוך שיתופם בחשיבה על מודל העבודה העתידי - כי הגיע הזמן לקרוא תיגר על המשרד שהוקם לראשונה במאה ה-18 ולשאול את עצמנו האם זהו מודל העבודה האידיאלי גם במאה ה-21?
מתוך הקניית אי של ביטחון בזמן של אי-ביטחון, נוצרה אנרגיה של אמון - כבסיס משמעותי שהוביל לחיבור, עזרה הדדית, הודיה והוקרה; קיבלנו כוחות להתמודדות ואפילו ליצירה.
בשורה התחתונה, בכל פעם שאני מצליחה לממש ולו היבט אחד מהתפיסה ההוליסטית של בן דב שמחברת בין המדע לבין הרוחניות, אני מבינה שלא הייתי יכולה להגיע להישגים מקצועיים בלעדיו.