הקואליציה אישרה את חוק החשמל לאחר שהתעלמה מהייעוץ המשפטי. עד כמה זה חריג? ● המשרוקית של גלובס
בנימין נתניהו, הליכוד טוויטר, 5.1.22 / צילום: איל יצהר
אישור "חוק החשמל" בכנסת בשבוע שעבר לווה בלא מעט רעש וסערות תקשורתיות. ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, יצא בחריפות נגד החוק בטוויטר, וכחלק מהביקורת שלו התייחס גם להיבט החריג שנלווה לדבריו לפרוצדורה של אישור החוק. "כדי להעביר (אותו)… הם שברו בפעם הראשונה בתולדות הכנסת את תהליך החקיקה, ופעלו בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של הכנסת", כתב. גם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, העלה יום קודם לכן טענה דומה: "בפעם הראשונה בתולדות הכנסת התקבלה החלטה בניגוד לעמדה מפורשת של הייעוץ המשפטי… (זהו) שיא חדש ושבירת הכלל האחרון שעוד נותר ממסורת ארוכת השנים בכנסת".
על מה מדברים נתניהו ודרעי? הקואליציה החליטה להעביר את "חוק החשמל" בהליך מזורז, תוך הפעלת סעיף 98 לתקנון הכנסת. הסעיף הזה משמש את הקואליציה כדי לקצר את משך הדיון בחוקים מסוימים, וכך להימנע ממה שמכונה "פיליבסטר". הייעוץ המשפטי של הכנסת אכן יצא נגד הפעלת הסעיף. בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת התריעה היועמ"שית של הוועדה, ארבל אסטרחן, כי מדובר ב"החלטה בעייתית, שעלולה לשבש את מעט ההבנות שנותרו פה בכנסת". יועמ"שית הכנסת, שגית אפיק, הצטרפה אליה. "יש כאן פירצה של השימוש בסעיף (98)", היא אמרה. "נכון יותר להגיע להבנות". אבל חברי ועדת הכנסת התעלמו מהעמדה המשפטית, והחליטו בכל זאת להפעיל את הסעיף. האם זאת הפעם הראשונה שדבר כזה התרחש?
תפקיד היועץ המשפטי לכנסת עוגן באופן רשמי רק בשנת 2000, כתיקון לחוק הכנסת, תשנ"ד 1994. עד אז, תפקדו לאורך השנים יועצים משפטיים בכנסת באופן לא מוסדר. על פי החוק, תפקיד היועמ"ש הוא לייעץ "לכנסת ולוועדותיה בכל ענין הנוגע להליכי החקיקה", אך אין לו סמכויות לעצור הליך חקיקה או להורות לחברי הכנסת לפעול בצורה מסוימת. במהלך השנים, נרשמו כמה וכמה אירועים שבהם חברי הכנסת התעלמו מהמלצות היועמ"שים, רובם קשורים לחוק ההסדרים.
אחד המקרים הבולטים הוא מ-2003. באותה שנה החליטה הממשלה להכניס רפורמה מקיפה בענף הלולים לתוך חוק ההסדרים, למרות עמדת היועמ"שית של הכנסת, שהפצירה בח"כים להעביר את הרפורמה כחוק רגיל, שיידון בוועדת הכלכלה. הלולנים עתרו נגד החוק ונדחו, אך "בג"ץ מגדלי העופות" מוכר עד היום משום שהוא הניח את היסודות המשפטיים לפסילת חוקים שהליך חקיקתם היה לא תקין.
אירועים דומים אירעו גם סביב חוקי ההסדרים של 2004 ו-2007. בדצמבר 2016 שוב התעוררה סערה סביב הליך חקיקה מזורז הקשור לחוק ההסדרים. הפעם עמד על הפרק החוק ל"מס על דירה שלישית", שאושר בהליך בזק. אפיק, שכיהנה אז כיועמ"שת של ועדת הכספים, התריעה מפני ההליך הבעייתי, ויועמ"ש הכנסת באותם ימים, איל ינון, הצטרף אליה. אך יו"ר ועדת הכספים אז, משה גפני, והקואליציה שבראשה עמד נתניהו, התעלמו מעמדתם המשפטית והחוק אושר. הפעם בג"ץ החליט להתערב, ובעקבות עתירות שהוגשו בנושא החוק נפסל.
והיו גם מקרים שלא קשורים לחוק ההסדרים. ב-2018, לדוגמה, אישרה ועדת החוקה תיקון ל"חוק החרם", למרות שיועמ"ש הוועדה קבע אז כי החוק "מעורר קשיים חוקתיים משמעותיים", והתנגד להעברתו. עם או בלי קשר, למרות האישור בוועדה, התיקון לחוק לא קודם בהמשך, ולא הגיע להצבעה במליאה.
בשורה התחתונה: דבריו של נתניהו לא נכונים. לאורך השנים נרשמו לא מעט מקרים שבהם הליך החקיקה בכנסת התנהל בניגוד להמלצות של הייעוץ המשפטי. אחד המקרים המפורסמים אירע במהלך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, אז אישרה הכנסת את החוק ל"מיסוי דירה שלישית", שאף נפסל בהמשך בבג"ץ מהטעמים שעליהם התריעו היועמ"שים.
תחקיר: אורי כהן