רון כץ, יש עתיד (נאום בכנסת, 19.2.24) / צילום: יח''צ
היוזמה להדיח מהכנסת את ח"כ עופר כסיף במהלך תקדימי נכשלה לאחר שלא נמצאו 90 ח"כים שיתמכו בכך. לאחר תוצאות ההצבעה עלה ח"כ רון כץ מיש עתיד לדוכן וטען כי היה צריך לפעול אחרת. "ניסינו… להדיח ח"כ שלא אמור להיות פה במהלך משפטי מאוד מורכב… אבל לצערי זה לא צלח", הוא אמר. "אבל יש דרך נכונה לעשות את זה… מה אפשר לעשות? להסיר חסינות… כמו שכבר עשו בבית הזה". למה התכוון הח"כ?
● המשרוקית | הפייקים שמפיצים תומכי חיזבאללה כדי להעצים את הנזק שנגרם לישראל
● המשרוקית | האם מדיניות בן גביר הביאה לרמדאן שקט, ולמה החודש מועד לפורענות?
● המשרוקית | 6 מיליארד שקל מתוך תוכנית הסיוע למילואימניקים לא נכללים בתקציב?
האמירה של כץ היא הזדמנות טובה לרענן את הזיכרון בעניין החסינות שמעניק החוק לחברי הכנסת. זו מוסדרת בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, וכוללת למעשה שני סוגים של חסינות. החסינות הראשונה היא "החסינות המהותית". זו מוגדרת בסעיף 1 של החוק שקובע כי "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה…". בחוק מובהר כי החסינות הזאת תעמוד לח"כ גם לאחר שסיים את תפקידו ולכנסת אין סמכות להסירה.
החסינות השנייה מכונה "חסינות דיונית". זו מוגדרת בסעיף 4 של החוק, שלפיו ח"כ רשאי "לבקש שהכנסת תקבע כי תהיה לו חסינות בפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום". כלומר, אם נגד ח"כ נפתח הליך פלילי שלכאורה אינו קשור ישירות לתפקידו, אך הוא סבור שהחסינות בכל זאת עומדת לו (למשל, כי מדובר בהתנכלות כלפיו), הוא יכול לבקש שהכנסת תעניק לו חסינות מפני אותו הליך שנפתח נגדו.
נסכם עד כאן: "חסינות מהותית" היא כזאת שעומדת לח"כ באופן מוחלט ולא ניתן להסירה, ואילו "חסינות דיונית", היא כזאת שהח"כ עצמו צריך לבקש, כך שגם אותה בעצם אי אפשר "להסיר". אז למה התכוון ח"כ כץ? לפני שנעבור לתשובתו, נציע אנחנו הסבר אפשרי. סעיף 4, במתכונתו הנוכחית, הוא תיקון מ־2005. עד אז, גם החסינות שהוא מעניק הייתה אוטומטית והיה צורך להסירה באופן אקטיבי. ייתכן שזה מה שבלבל את ח"כ כץ.
"כבר 19 שנים שאין מה להסיר", אומר לנו גם ד"ר עמיר פוקס. ובכלל, במקרה של כסיף, "לא ברור מה העבירה שצריך להסיר חסינות בשבילה. כבר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין תקיפת שוטר. ובכל מקרה, גם לפני שינוי החוק, הבקשה להסרת החסינות הייתה צריכה להגיע מהיועמ"שית". ואכן, הרקע האפשרי לדבריו של כץ הוא כתב האישום שהוחלט כבר להגיש נגד ח"כ כסיף. בחודש שעבר, הודיעה היועמ"שית כי כסיף יואשם ב"תקיפת שוטר". זה גם ההסבר שסיפק לנו כץ לאחר שפנינו אליו, כשהפנה אותנו למכתב שפרסם שבו קרא ליועמ"שית לפעול כדי "לקדם את ההליכים המשפטיים (נגד כסיף) אל מול יומנו העמוס של בית המשפט". אלא שגם אם ליועמ"שית יש יכולת כזאת, לא ברור איך הדברים מתיישבים עם קריאתו כץ להסרת חסינותו של כסיף.
מח"כ כץ נמסר בתגובה: "אמרתי שאם (כסיף) יבקש את חסינותו, נדאג שלא יהיה לכך רוב. הוא הבין את המסר ולא ביקש. מרגע הגשת כתב האישום (17.1), עמדו לזכותו 30 יום לבקש את חסינותו ומשלא עשה זאת אין לו חסינות, ולכן יישפט ככול אדם. לאור הרגישות הציבורית, פנינו על־מנת שהדיון יתנהל בסעד זמנים מהיר למיצוי ההליכים. כשיורשע בעבירה של תקיפת שוטר, גם יורחק מהכנסת. השאר הבינו בול". הוא הוסיף כי פנייתו נעשתה בהתייעצות עם היועצת המשפטית של הכנסת.
בשורה התחתונה: דבריו של כץ לא נכונים. מאז 2005 אין צורך להסיר את "החסינות הדיונית" של הח"כים, ואם הם מעוניינים בחסינות כזאת עליהם לבקש אותה באופן אקטיבי. במקרה של כסיף, ממילא כבר הוגש נגדו כתב אישום, לאחר שהוא עצמו לא טרח לבקש שתוענק לו חסינות בעניין.
תחקיר: אוריה בר־מאיר