מדוע המולטי־מיליונרים הזרים מזדרזים לעזוב את בריטניה לפני הבחירות

שכבת האנשים העשירים ביותר בבריטניה אובדת עצות. עד כה, רבים מהם נהנו מחוק בריטי הפוטר את מי שאין לו מעמד של תושב בממלכה הבריטית מתשלום מסים על כל הכנסה שנרשמה מחוץ למדינה. למעשה, החוק, הקיים באופן רציף משנת 1799, הוא אחת הסיבות לכך שאוליגרכים, אנשי עסקים אירופיים (וגם כמה ישראלים), מיליארדרים אסייתים ועוד רבים אחרים הפכו את בריטניה, ובמיוחד את לונדון, למקלט המס המועדף על האליטה העולמית. כ-70 אלף איש נהנים ממעמד זה, והם הזרימו מיליארדים לשוק הנדל"ן של בירת בריטניה, לתחומי האמנות, הפילנתרופיה והאקדמיה, בעוד הונם הולך וגדל.

● מה עושה החטיבה המסתורית של סיטיבנק, שמניבה לו מחצית מהרווחים
● אנבידיה בפסגה של וול סטריט. אז למה ג'נסן הואנג מודאג? 

אבל למפלגת הלייבור שבאופוזיציה, שבאופן מסורתי מייצגת את העבודה המאורגנת, את עובדי הצווארון הכחול ואת האזרח הקטן, יש תוכניות אחרות. לקראת הבחירות שיתקיימו בממלכה המאוחדת ב-4 ביולי, הבטיחה המפלגה לתושבי בריטניה למסות סוף סוף גם את המולטי-מיליונרים הזרים, ולגייס על ידי כך כמה מיליארדי ליש"ט לטובת הכלכלה הבריטית המקרטעת מדי שנה.

לכאורה, זהו סיפור כלכלי מקובל, על שמאל וימין. אבל הסיבה לבלבול של שכבת העשירים שאינם תושבים היא שבאופן מפתיע גם המפלגה השמרנית הכריזה כי תתמוך בשינוי של החוק, המכונה בבריטניה "Non-Dom". עד כה, מפלגה זו היתה הבית הפוליטי של האובר-עשירים. מי שעומד בראשה, ראש הממשלה רישי סונאק, אפילו נשוי ליורשת של אימפריית אינפוסיס, שהתחמקה מתשלום מסים במיליונים בעזרת אזרחותה ההודית. אבל סונאק התחייב לשלם אחרי שהפרשה נחשפה, ולאחר מכן חשף יחד עם שר האוצר ג'רמי האנט תוכניות למסות גם את מעמד זה.

התוצאה היא שהמולטי-מיליונרים לא מוצאים בית פוליטי יותר בבריטניה, והם "עולים על מטוסים ומסתלקים מכאן" כפי שצוטט יועץ השקעות בתקשורת הבריטית בשבועות האחרונים.

יותר מכל, סיפור זה ממחיש את ערבוב הערכים שחל בשנים האחרונות בממלכה המאוחדת בתחום הכלכלי. ומשום שבסקרים מקדימים עולה כי משבר יוקר המחיה והכלכלה הם בין הדאגות המרכזיות של הבוחר הבריטי, המדיניות הכלכלית של השמרנים והלייבור מקבלת את הבמה המרכזית בקמפיינים לקראת 4 ביולי, כאשר לא ברור יותר מה עומד מאחוריה.

הבריטים כמהים ליד יציבה על ההגה

בריטניה, יש לציין, חוותה בשנתיים האחרונות גל עליות מחירים שהיה גבוה וממושך יותר מזה של מדינות אחרות באירופה. מדד המחירים המצטבר בשלוש השנים האחרונות עלה ב-20%, כשהוא מאלץ את בנק אנגליה להעלות ריבית ל-5.25% ו"לדכא" את הפעילות הכלכלית כמדיניות. כתוצאה מכך, התושבים חטפו מכה כפולה: גם עליות מחירים וגם עליות בהחזרי המשכנתאות, שלוו בדשדוש כלכלי ובאווירת משבר.

גם כעת מצב הכלכלה הוא בכי רע: הצמיחה החזויה השנה היא של 0.8% בלבד, הנמוכה ביותר בקבוצת ה-G7, וזה אחרי שהמדינה חוותה מיתון רשמי, לצד צמיחה שנתית של 0.1% בלבד.

נדמה שהבריטים כמהים בעיקר ליד יציבה על ההגה, תהיה המדיניות הכלכלית שלה אשר תהיה. הם חוו רכבת הרים של הבטחות כוזבות לשגשוג אחרי ה"ברקזיט", ומעדיפים אמינות מעל פנטזיות כלכליות על "הרוח שנשבה במפרשי הצי הבריטי שעכשיו תיצור אנרגיה נקייה וזולה", כפי שהבטיח להם בוריס ג'ונסון, בין היתר.

למעשה, היה זה סונאק עצמו, בתפקידו כשר האוצר הבריטי במהלך מגפת הקורונה מטעם השמרנים, שסייע לטשטש את הקו שהפריד באופן ברור בין ימין לשמאל כלכלי בבריטניה. בכך הוא הגשים את הבטחות השמרנים בבחירות 2019, שרצו על מצע ששבר ממדיניות הצנע של דייוויד קמרון ותרזה מיי, במטרה לפנות ל"חומה האדומה", מעוזי לייבור תומכי ברקזיט שלא רצו במדיניות כלכלית ימנית. כשפרצה המגפה, מיהרו ג'ונסון וסונאק לפרוש "רשת ביטחון" לעובדים כפי שנעשה במדינות אירופיות אחרות, שלראשונה אי פעם בבריטניה כללה גם עצמאים.

מדובר היה בצעד חסר תקדים מצד המפלגה השמרנית, שהגדיל את הגירעון הבריטי והיה מנוגד למדיניות התאצ'ריסטית. כאשר המפלגה השמרנית סילקה את ג'ונסון מראשות הממשלה לפני שנתיים, לאחר שהסתבך בשרשרת של אי-אמירות אמת, ההחלטה של המחליפה הנבחרת ליז טראס לעודד צמיחה על ידי העמקת החוב הפחידה את השווקים עד כדי כך שהמפלגה סילקה אותה תוך שבועות ומינתה את סונאק. שר האוצר שלו, האנט, נקט גם הוא מדיניות של סיוע לשכבות החלשות, כולל הגדלת פנסיות, מענקי חימום להתמודדות עם מחירי אנרגיה ועוד כמה צעדים שניאו-ליברלים בארה"ב ובבריטניה הזדעזעו מהם.

זהו הרקע שעליו שתי המפלגות הולכות לבחירות, שהוכרזו בסוף מאי. השמרנים ניסו לשחק במגרש של הלייבור, וכעת חוזרים בהם במידה מסוימת, בניסיון לדבר לבסיס ולמשוך את המצביעים הוותיקים ולהציל משהו מכבודם בבחירות הנוכחיות. הם כבר לא מכוונים על החומה האדומה, אלא פונים לבסיס השמרני.

שתי המפלגות מבטיחות כעת גדולות ונצורות: השמרנים מבטיחים להוריד את המסים שהם עצמם העלו, בעזרת קיצוץ בביטוח הלאומי וביטולו המוחלט לעצמאים והתחייבות שלא להעלות את מס ההכנסה. לדבריהם, הצמיחה החזויה כתוצאה מכך תניב כ-17 מיליארד ליש"ט לקופת המדינה. זאת בנוסף לרפורמות במערכת הרווחה שאמורות להכניס יותר אנשים למעגל העבודה ובכך לחסוך בהוצאות ולהגדיל את ההכנסות. עם זאת, תקוות של האגף הימני במפלגה להבטחות לצעדים כמו ביטול מס הירושה נגוזו ולא נכנסו למצע.

המפלגה השמרנית, בהנהגת רה"מ רישי סונאק

ההבטחות העיקריות:
■ לא להעלות את מס ההכנסה, המע"מ או מס העסקים
 ■ העלאה בפועל של הפנסיות
■ השקעה מסיבית במערכת הבריאות הלאומית
 ■ ביטול העלאת הביטוח הלאומי שהממשלה עצמה יזמה
■ מיסוי מולטי־מיליונרים זרים

 רה''מ רישי סונאק, מנהיג המפלגה השמרנית

 

המפלגות מתחייבות ל"אחריות פיסקלית"

בלייבור שבהנהגת קיר סטארמר, מנגד, מתחייבים לא להעלות מסים ולהתמקד ב"צמיחה", עם מעט הסברים. בדומה לשמרנים, ובניגוד למפלגות שמאל אירופיות אחרות, המפלגה הביעה מחויבות לכללים פיסקליים נוקשים, שהחשוב שבהם הוא הימנעות ככל האפשר מהגדלת החוב הלאומי. הלייבור מנסה לשווק את עצמה כ"מפלגת האחריות הפיסקלית" ו"מפלגת הכסף היציב", שני תארים שעד כה היו מזוהים יותר עם המפלגה השמרנית בשל המדיניות הכלכלית הזהירה שנהגה לנקוט.

עם זאת, ההתחייבויות הללו לאחריות פיסקלית מצד שתי המפלגות גם גררו ביקורת מצד כלכלנים. המכון למחקרים פיסקליים (IFS) טען עוד במרץ שקיים "קשר שתיקה" בין שתי המפלגות הגדולות, שאינן כנות עם הציבור לגבי ההחלטות הקשות שיהיה צורך לקבל לאחר הבחירות. לאחר פרסום מצע הלייבור, קבע המכון כי המפלגה למעשה לא פירטה מקורות מימון מספקים לכל תוכניותיה, בזמן ששללה קיצוצים כואבים בהוצאות המדינה.

מפלגת הלייבור, בהנהגת קיר סטארמר

ההבטחות העיקריות:
■ התחייבות לשמור על אחריות פיסקלית (לא להגדיל החוב והגירעון)
■ לא להעלות את מס ההכנסה, הביטוח הלאומי או המע"מ
■ השקעה מסיבית במערכת הבריאות הלאומית
■ בניית 1.5 מיליון בתים חדשים בחמש שנים
■ מיסוי מולטי־מיליונרים זרים

 קיר סטארמר, מנהיג מפלגת הלייבור

המפלגה השלישית שנכנסה למרוץ הקצר, מפלגת "הרפורמה" הימנית־פופוליסטית בראשות נייג'ל פרג', בכלל מבטיחה קיצוץ של 88 מיליארד ליש"ט במסים - 70 מיליארד מהם באמצעות קיצוץ במסים האישיים - העלאה של רף תשלום מס ההכנסה ל־20 אלף ליש"ט בשנה, ביטול מס הירושה על נכסים בשווי של פחות משני מיליון ליש"ט ועוד.

הדבר הביא לפופולריות של המפלגה בשנה האחרונה, ומאז חזרתו של פרג' להנהגת המפלגה לפני כשבועיים נרשמו אף סקרים כלליים באוכלוסייה (אך לא של מושבים), בהם היא עוקפת את השמרנים או לפחות נמצאת עמם בשוויון. הדבר כבר הביא את פרג' להכריז על שאיפתו להפוך את הרפורמה למפלגת האופוזיציה העיקרית ולמפלגת השלטון בבחירות 2029. השמרנים אולי שברו למרכז, אבל מפלגה חדשה צצה מימין להם ומצליחה לקטוף קולות מאוכזבים.

 נייג'ל פאראג' בעת הכרזתו על חזרה למערכת הפוליטית, אמש (ב') / צילום: Reuters, Maja Smiejkowska

עם זאת, למרות שמצע המפלגה הפופוליסטית של פרג' מבטיח חסכונות של 150 מיליארד ליש"ט באמצעות צעדים כמו ויתור על מאבק במשבר האקלים וקיצוץ בסיוע למדינות מתפתחות, הוא עצמו כבר נאלץ להודות שהוא לא יכול להתחייב שגם אם יקבל את הכוח לידיו הוא יוכל להביא להורדות המסים האלו. לדבריו, הוא לא יכול לחזות את הצרכים העתידיים, והבטחת הבחירות הזו נועדה "לעורר דיון" במדיניות הכלכלית.

בתחום אחר המציק לבריטים, המחסור בדירות ומחירי המגורים המאמירים, הרי ששתי המפלגות הגדולות מבטיחות "בום בנייה" של כ־1.6 מיליון דירות בחמש השנים ההיפותטיות של שלטונן, ומנגנונים שונים כיצד לאפשר לזוגות לרכוש דירה ראשונה. הבטחות כלכליות מפורטות נכללות במצעי המפלגות שפורסמו בשבוע שעבר, הכוללים שלל נושאים משכר לימוד ועד פנסיה, אך ללא "ג'וקר" שעשוי לשנות את הסקרים.

בריטניה נגמלה מהבטחות חסרות יסוד

בשלב זה, נראה כי זו בעיקר שאלה של אמון. אחרי 14 שנים בשלטון, שהאחרונות שבהן היו שנים רעות מבחינה כלכלית לבריטניה - עד כדי כך שזהו הפרלמנט הראשון זה עשורים שההכנסה הפנויה למשק בית בסופו קטנה ממה שהייתה בתחילתו - הציבור מעוניין בשינוי. הסקרים האחרונים ממחישים את עוצמת הרצון הזה, כאשר כמה מהם חוזים את המפלה הגדולה ביותר לשמרנים זה מאה שנים, ורוב של יותר מ-500 מושבים (מתוך 650) ללייבור בפרלמנט הבא.

מעל הכל, נראה כי בריטניה עברה תהליך גמילה מהיר מההבטחות חסרות היסוד של ג'ונסון - גישה שזכתה לכינוי "עוגתנות" (Cakeism), בשל הבטחות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ג'ונסון הבטיח הסכמי סחר זריזים רגע אחרי הפרישה מהאיחוד האירופי, השקעות של מאות מיליארדים במערכת הבריאות הלאומית המקרטעת, אנרגיית גרעין ואנרגיית רוח זולה, חופש מ"החוקים הכובלים" של האיחוד.

בפועל, בריטים רבים חשו כיצד בעלות על דירה הופכת לבלתי אפשרית, כיצד יש תורים לביצים ולדלק, כיצד המדפים בסופרמרקטים ריקים ומחסור חמור בעובדים מונע צמיחה.

בלייבור נערכים מעשית לאיוש משרד האוצר

בשבועיים שנותרו עד לבחירות, נראה כי המפלגות בעיקר עסוקות בלהזהיר מה יקרה אם האחרת תעלה לשלטון. השמרנים מזהירים שהלייבור תעלה את המסים, עם הסיסמה "אם אתם חושבים שהלייבור תנצח, תתחילו לחסוך". סונאק עצמו שב ומזהיר את הבוחרים מכך שקיום ההבטחות של הלייבור יצריך להעלות את המסים ביותר מ־2,000 ליש"ט למשק בית ממוצע. השמרנים גם הזהירו שתוכניות האקלים של הלייבור ידחפו את חשבונות החשמל והגז כלפי מעלה.

הלייבור, מנגד, הציגה מספר משלה, לפיו המשך השלטון השמרני יעלה למשלמי המשכנתאות 4,800 ליש"ט נוספים. שני הנתונים מסתמכים כביכול על חישובים רשמיים, אך הארגונים שפירסמו אותם התנערו מהפרשנות שהעניקו להם הפוליטיקאים ולעתים גם מהמספרים עצמם.

וישנה עובדה נוספת. סונאק הוא בן עשירים שגדל עם כפית של זהב בפיו, ולא ידע מחסור כלכלי. ההון של סונאק ושל זוגתו אקשאטה מורטי מוערך ב־750 מיליון דולר. בתי הספר הפרטיים, שורת נכסי יוקרה וחופשות ביעדים אקזוטיים הפכו אותו פחות לפוליטיקאי אהוד ויותר לחלק מהאליטות, שלא בדיוק הוכיחו את עצמן בעבור הבריטי מן השורה בשנים האחרונות. בראיון טלוויזיוני אחרון אמר כי "ידע מחסור" כשהיה נער, בין היתר על ידי כך שהוריו לא איפשרו לו להיות מנוי לטלוויזיה בכבלים, דבר שזיכה אותו בעיקר בלעג.

בשל הסקרים וההערכות, הלייבור כבר מכינים תוכניות מעשיות לאייש את דאונינג 11, משרד האוצר החשוב הממוקם דלת ליד משרד ראש הממשלה. את שניהם הם מתכננים לכבוש ב-4 ביולי.